כיצד להקל את חרדת הנטישה של הילד
חרדת נטישה משתנה מאוד בין ילדים. חלק מהתינוקות עשויים להיות היסטריים כשאימם נמצאת מחוץ לטווח הראייה שלהם לזמן קצר ביותר, ואילו ילדים אחרים עשויים להפגין חרדה מתמשכת כשהם נפרדים מהוריהם בתקופת הגן.
השיטה לשרוד את חרדת הנטישה של הילדים כרוכה בהכנה מראש וזמן. מומלץ לזכור כי ילדים בדרך כלל מפסיקים לבכות בתוך מספר דקות לאחר הפרידה מהוריהם. למרות שחלק מההורים עשויים להרגיש כאילו עשו "משהו ממש רע" כשהילד שלהם נצמד לרגליהם, הבכי לא ימשיך ואין מדובר בתקופת אבל אמיתית.
הורים עובדים עסוקים לעיתים קרובות בנושא חרדת הנטישה. למרות שזוהי התנהגות נורמאלית לחלוטין וסימן יפה של התפתחות הילד, מצב זה עשוי להטריד. מאמר זה מספק מספר עצות לשיפור ההתמודדות עם חרדת הילדים.
הבנת חרדת נטישה
חרדה זו מתפתחת לאחר שהילד מבין את המצב החדש. ברגע שהוא מבין שהיעלמות ההורה היא זמנית, הוא מתגבר על חרדתו. חלק מהתינוקות עשויים לפתח חרדה זו בגילאים המוקדמים כגון גיל ארבעה או חמישה חודשים, ורובם מפתחים חרדה חזקה יותר בגיל תשעה חודשים. לכן יש להקפיד באופן קבוע על מילוי צרכי הילד, ולפני שעוזבים אותו, לוודא שאינו רעב, עייף, או לא חש בטוב. מומלץ להקפיד על הדרגתיות בזמני הפרידה, עד הגעה למצב של שגרה.
פעוטות רבים אינם חווים חרדת נטישה בגיל הינקות, ומתחילים להפגינה בגילאי שנה וחצי. ככל שילדים מפתחים עצמאות בגיל הרך, הם עשויים להיות אפילו מודעים יותר לפרדות, והתנהגויותיהם בזמני פרדה תהיה חזקה, דומעת וקשה לעצירה.
עד גיל שלוש, השפעת החרדה או תחנוני הילד למנוע את הפרדה הופכת להיות ברורה ביותר. ילדים מתחרים להשגת תשומת לב, אך על ההורים לשמור על עקביות, להימנע משינויים פתאומיים, לא לשוב לחדר בגלל הבכי של הילד, ובוודאי שלא לבטל תוכניות. עקביות, הסברים והתמדה מתמשכת מובילים למצב שקול ורגוע יותר.
כיצד לשרוד חרדת נטישה
יש לזכור כי חרדה זו לא תימשך לנצח, וכשהילד ישלים עם המצב, תיעלם גם חרדתו. לכן בינתיים ניתן לנקוט בצעדים על מנת לשרוד בשלום את התקופה הקשה.
יצירת טקסי פרידה מהירים. גם אם ההורים צריכים להשתמש בתנועות ידיים גדולות, להעניק נשיקות משולשות או לספק לילד שמיכה או צעצוע מיוחד לפני שהם עוזבים, הפרידה צריכה להיות קצרה וקולעת. אם ההורים מתמהמהים, חרדת הילד תגבר.
הקפדה על עקביות. מומלץ לבצע את אותו טקס באותו זמן מידי יום כדי להימנע מגורמים בלתי צפויים. שגרה מפחיתה את כאב הלב ובמקביל מאפשרת לילד לבנות אמון בעצמאותו ובהוריו. במהלך הפרדה, יש להעניק לילד את מלוא תשומת הלב, להרעיף אהבה וחיבה, ואז להיפרד במהירות למרות הטריקים הגאוניים בהם הוא נוקט על מנת להשאיר את הוריו בסביבה.
קיום הבטחות. בניית האמון והעצמאות של הילד מאפשרת לו להיות בטוח ביכולותיו להיות ללא הוריו, כשהם מקיימים את הבטחתם לשוב. הטעות הגדולה ביותר אותה מבצעים הורים בהקשר זה הם לחזור "לבקר" את הילד כשעה לאחר הפרדה. מצב זה רק מאריך את חרדת הנטישה, ויהיה צורך להתחיל מהתחלה את התהליך.
הקפדה על סגנון תקשורת פרטני. כשהורים דנים עם ילד בשעה בה יחזרו, יש לתקשר עימו במונחים אותם הוא מבין. אם ההורים צפויים לחזור בשעה שלוש אחר הצהריים, יש לספר את זה לילד במונחים שלו, כמו למשל: "אני אחזור אחרי שתישן בצהריים ולפני חטיף אחר הצהריים שלך". זוהי הגדרת זמן אותה הוא מסוגל להבין.
נדיר שחרדת נטישה נמשכת על בסיס יומי לאחר גיל הגן. אם הורים מודאגים מפני החמרת המצב, מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים או לפנות לקבלת ייעוץ משפחתי על מנת להרגיע את החששות ולקבוע תכנית תמיכה מתאימה.