יהודית לוי פסיכותרפיסטית טיפול פרטני זוגי ומשפחתי

השאלות הקשוחות של ילדים​

הבעות הפנים של ילד קטן הן קלאסיות: הרמת גבות, פה רפוי, ועיניים פעורות לרווחה ללא מצמוץ. כשהוא שואל את הוריו שאלה רצינית, העולם, מבחינתו, עוצר מלכת, עד שיקבל את התשובה. והיא צריכה להיות כזו שתניח את דעתו.

 

 

להורים יש אנציקלופדיות שלמות לתשובות לשאלות של ילדים: “לא, אין דבר כזה מפלצת”, “כן, הכלב שלנו הגיע לגן עדן. הוא נמצא שם יחד עם הצב שהיה לנו בשנה שעברה”. “כן, גם אני אמות פעם, אבל בעוד המון המון המון זמן”.

 

כשילדים שואלים שאלות נוקבות, הם אינם מותירים להוריהם זמן להשתהות עם התשובה. הם מתמודדים לעיתים עם סוגיות בעלות נופך פילוסופי אשר עשויות לבלבל את ההורים, והם מציבים את תהיותיהם בדרך כלל כשהם בגיל הרך. מאמר זה מהווה מדריך להתמודדות עם שאלות קשות של הילדים.

 

“למה אנשים מתים?”

שאלה זו עשויה להגיע במספר וריאציות: “האם אתה הולך למות?”; “אם תמות, מי ידאג לי?”; “האם גם מיצי נמצא בגן עדן?” שאלות אלו אינן בבחינת תופעות חריגות. כשילדים צעירים שואלים על מוות, הם בדרך כלל מודאגים ביותר לגבי ביטחונם האישי.

 

אם מישהו קרוב אליהם נפטר, בין אם זה קרוב משפחה או חיית מחמד, הם עשויים להתחיל לתהות אם הם עומדים למות או להיפרד מהוריהם. בנוסף, הבנת המושג מוות אינה מפותחת לחלוטין אצל פעוטות, כך שהם עשויים להציג את השאלה באופן מבולבל: “אני יודע שסבתא מתה, אבל אני אראה אותה מחר, נכון?:”

 

כיצד לענות

במקום לסבך את המצב ולהשמיע הרצאה אודות מוות וגסיסה, מומלץ להגיע היישר אל לב העניין. התגובה הראשונה הטובה היא: “מה אתה חושב על זה?”. זוהי אינה תשובה מתחמקת, שכן אם יתברר שהילד באמת מודאג מכך שלא יהיה לו לאן ללכת אם משהו יקרה להוריו, ההורים יכולים לענות שהם יוודאו שהוא תמיד יהיה מטופל.

 

אם נפטר מישהו קרוב שהילד מכיר, מומלץ לזכור אותו בחום באמצעות שיתוף סיפורים או התבוננות בתמונות. אפשר לדבר על גן עדן, אם רוצים, אך חשוב יותר להבהיר לילד שגם אם לא יראה יותר אדם זה, הוא יכול תמיד לחשוב או לדבר עליו.

 

מה לא לומר

אף פעם לא מומלץ לקבוע עובדות מוחלטות. כשאומרים לילד: “אנחנו נהיה בסדר גמור”, הוא לא זכה לתשובה מדויקת. עדיף להשתמש במשפטים מחייבים, כגון: “בדרך כלל מטוסים הם בטוחים”. תגובות אלו משככות חששות ובעיקר כנות.

 

אם חיית מחמד מתה, מומלץ לא לומר משהו בסגנון: “זה כל כך עצוב שהוא נעלם, אבל יגיע כלב אחר בקרוב”. ילד בגיל הגן, שהתייחס אל חיית המחמד שלו כמו אל חלק מהמשפחה, עשוי לחשוב: “אם אמות, לאימא יהיה ילד חדש”.

 

“כמה כסף יש לנו?”

שאלה זו עשויה להגיע במספר אפשרויות: “האם אנחנו עשירים או עניים?”; “מה זאת אומרת ‘אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו’ “? “למה אני לא יכול לקבל אופניים חדשים כמו של יוסי?” שאלות אודות כסף עולות לעיתים קרובות היות וילד חושב: “האם אני יכול לקבל את כל מה שאני רוצה?”

 

מאחר שרוב הילדים הצעירים אינם מבינים את ההבדל בין שקל למאה שקלים, שאלות אלו אינן קשורות לחששות המדאיגות מבוגרים, כגון מעמד חברתי או יציבות פיננסית. הם מתייחסים לכסף כאל סיפוק צרכיהם, כך שהמשמעות האמיתית שלו משתנה בהתאם למה שהם רוצים או צריכים באותו רגע.

 

כיצד לענות

במקום להתייחס לנושא גדול יותר של המצב הכלכלי הבריא, או הלא בריא, של המשפחה, ניתן להתחיל עם הסברים: “יש דברים שאנחנו יכולים לקנות, ודברים שלא”, ואז להרכיב רשימה של מספר פריטים.

 

לאחר מכן ניתן להגיד: “אז תגיד לי אם זה מה שאתה רוצה”. הילד יבקש כסף, בין אם זה חמישה או עשרה שקלים, וההורים יכולים להגיב: “אוקיי, מה היית קונה אם היה לך כל כך הרבה כסף?” התגובה תוביל את ההורים ישירות למה שהילד רוצה. אם הוא רוצה כסף רק בגלל שהוא רואה את הוריו מתנהלים עם כספים, זה הזמן לבסס את מושגיו לגבי משמעות הכסף.

 

אין לדבר על כסף באופן מכליל. ביטויים כמו: “אין לנו כל כך הרבה כסף” מעלים שלא לצורך תהיות לגבי הביטחון הכלכלי של המשפחה, מה שגורם ילד לבלבל בין ביטחון כלכלי לבין בטחון אישי או משפחתי. אם נמצאים עם הילד בחנות צעצועים והוא רוצה משהו יקר, מומלץ לתת לו אפשרות לבחור משהו אחר או להסביר שהצעצוע המסוים הזה הוא משהו שקונים בימי הולדת או חגים.

יהודית לוי
פסיכותרפיסטית
טיפול פרטני זוגי ומשפחתי

 

נייד: 052-3510381

מייל: judlevy08@gmail.com

בניית אתר - קידום פלוס